אקדים ואומר בפה מלא ולשון ברורה- אני נגד שימוש בסמלי שואה.
אז הנה כתבתי. אפשר להיות רגועים ולנסות לקרוא את הפוסט הבא בראש פתוח ונסיון לחשיבה חדשה
אני מוצאת שיש משהו קצת מוזר בכך שאחרי מיצג כמו זה שנעשה אמש בכיכר השבת קמים במהרה כל החשובים והידוענים ומגנים בכל תוקף.
שאתרי החדשות עושים תחרות ביניהם מי יראיין יותר ניצולי שואה או בן של ניצולים שיאמר עד כמה הוא מזועזע ופגוע אישית מארוע בלתי נתפש שכזה.
בכנסת ימהרו לגנות ולהציע הצעת חוק חדשה שתאסר שימוש בסמלי שואה! (ואז מה? כל אומן שיציג בתערוכה שלו משהו עם נגיעה לשואה ייעצר?)
אני חושבת ש"כשרונה" הגדול ביותר של התקשורת כיום הוא בכך שהיא מצליחה לקחת כל ארוע ולהאיר דרכו בדיוק את הנושא שמתאים לעורך החדשות להדגיש באותו יום.
זה מזכיר לי בדיחה דוסית ישנה על רב שידע רק דבר תורה אחד טוב על פרשת קורח ותו לא. אז הוא קרא לכלב שלו קורח ולכל מקום שהיה הולך וביקשו ממנו לומר דבר תורה הוא היה מתחיל לדבר ופתאום הכלב היה נובח אז הוא היה פונה אליו ואומר: "שקט קורח!" ופונה חזרה לקהל: "אה- זה מזכיר לי דבר תורה יפה לפרשת קורח..."
זה כאילו יושב העורך ומולו מודגש במרקר הנושא החם של השבוע/ חודש וכל ידיעה שנכנסת איכשהו מזכירה את הנושא הנ"ל.
כרגע נראה שהנושא הכי לוהט- זו שנאת החרדים והדרכים לגרום לכך שכולם ירצו להרוג אותם או לפחות לחוקק חוק שמכריח אותם או להפוך לחילונים או לצאת מהארץ... אה- זה מזכיר לי... 1492... גירוש ספרד...
הגדילה לעשות כתבה אשר ראיינה את השר יוסי פלד וגם לאחר שהלה אמר בפירוש שהוא בעד הדברות חלבה ממנו אנחה קורעת לב והודאה שיכול מאוד להיות שהדברות לא תעבוד ואז נצטרך להשתמש באמצעים אחרים- שלוש נקודות.
לשאול את השאלות הנכונות
חשוב להדגיש שיש כאן שני נושאים שעורבבו על ידי התקשרות לאחד-
נושא ראשון- קבוצת קיצונים שיורקת על בנות קטנות בבית שמש (נושא שהתחיל עוד בספטמבר ודעך בשבועות האחרונים מחוסר עניין וארועים עד שצצה לה שוב "הדרת נשים" בתקשורת)
והנושא השני- אורח חייהם של החרדים בינם לבין עצמם. אנשים דתיים שמאמינים בצורת התנהלות מסויימת ורצונם (ואף זכותם) לחיות על פי אמונה זו בארץ היהודים.
לי נדמה שהתקשורת עושה שימוש בנושא הראשון על מנת לפגוע בנושא האחרון.
אשאל כאן שאלה-
אם אני מורה (חס ושלום) וילד מפריע בכיתה. מה עליי לעשות?
אם אתם בני 50 ומעלה ודאי תאמרו להעיף אותו מהכיתה/ לעמידו בפינה או לתת לו בסרגל, במקל מה שבא ליד...
אם אתם קצת יותר צעירים ומודרנים סביר להניח שלמדתם את כל הקורסים על החינוך החדש והשוני בין כל ילד וילד ועולמו הפנימי. וזה אומר שאתם בוודאי תייעצו לי לשבת איתו לאחר השיעור ולברר- למה הוא מתפרע? אולי יש אלימות בבית. אולי יש לו ADHD? אולי משהו כואב לו ? מפריע לו? עצוב לו? ומה לא...
כי הגישה כיום אומרת שילד שמרגיש בודד/ מותקף/ מאויים יתפרע בכיתה כדי למשוך צומת לב...
אלו היו שלושים שניות על חינוך ומכאן נחזור לעיניינו-
בעיניי חברה בריאה שבאמת ובתמים רוצה להתקדם ולשפר ואינה אכולת שנאה- צריכה לדעת לשאול את השאלות הנכונות.
ולא- לשאול כמה מקרה מסויים מזעזע או נורא- לא נחשב בגדר שאלה נכונה.
מגיעים אנשים שמרגישים איום ונורא במדינה הזו- ומבעים זאת. אתם יכולים לחלוק על הדרך בה בחרו (אבל זו היא בכל זאת דמוקרטיה) אבל יותר חשוב לנסות ולהבין למה קבוצה זו מרגישה ככה?
מה הביא אותם להשתמש בסמלים כה מזעזעים?
האם יכול להיות שבתוך כל השיח הציבורי איבדנו את עצמנו לדעת (מעט) וגרמנו לקבוצה די גדולה להרגיש נחותה יותר? מצורעת?
עוד דבר שקורה בתקשורת שלנו מדי פעם הוא החד צדדיות. בשביל הנושא החם של השבוע צריך רק צד אחד.
נסקר את החרדים שקראו קריאות גנאי לחיילת אבל לא נסקר את קבוצת החילונים שרדפה אחרי בחורה חרדייה וקיללה אותה. נסקר את ההיא שנדחפה לאוטובוס של חרדים וקראו לה לשבת מאחור אבל לא נסקר את האישה שיירקה לעבר גבר חרדי תמים.
התקשרות מלבה את האש ומפרסמת טוקבטים הקוראים למוות לחרדים או דברים אחרים שנשמעים כאילו נלקחו מקבוצות נאציות של שנות השלושים ואחר כך רצה לגנות את החרדים המעיזים לומר שהם מרגישים כמו בגרמניה הנאצית.
אז שוב למי שפיספס- אני נגד שימוש בסמלי שואה. אבל אני כן בעד שיח עמוק ואמיתי על הדברים שקורים בחברה שלנו.
כי בין אלו יהיו נערי גבעות שמתפרעים או חרדים שמפגינים או מפונים מגוש קטיף (שדרך אגב גם אצלם היו חלק שלבשו טלאי צהוב) כולם הביעו תחושה עמוקה של חוסר צדק וסתימת פיות.
וסתם אנקדוטה קטנה- גם הקבוצה הזו כנראה הרגישה ככה...
הכלל הראשון בדמוקטיה הוא חופש הדיבור, ואם שוב ושוב הוא נלקח מקבוצות שונות באוכלוסייה- אל תתפלאו שכללים אחרים נשברים אף הם.
אז הנה כתבתי. אפשר להיות רגועים ולנסות לקרוא את הפוסט הבא בראש פתוח ונסיון לחשיבה חדשה
אני מוצאת שיש משהו קצת מוזר בכך שאחרי מיצג כמו זה שנעשה אמש בכיכר השבת קמים במהרה כל החשובים והידוענים ומגנים בכל תוקף.
שאתרי החדשות עושים תחרות ביניהם מי יראיין יותר ניצולי שואה או בן של ניצולים שיאמר עד כמה הוא מזועזע ופגוע אישית מארוע בלתי נתפש שכזה.
בכנסת ימהרו לגנות ולהציע הצעת חוק חדשה שתאסר שימוש בסמלי שואה! (ואז מה? כל אומן שיציג בתערוכה שלו משהו עם נגיעה לשואה ייעצר?)
אני חושבת ש"כשרונה" הגדול ביותר של התקשורת כיום הוא בכך שהיא מצליחה לקחת כל ארוע ולהאיר דרכו בדיוק את הנושא שמתאים לעורך החדשות להדגיש באותו יום.
זה מזכיר לי בדיחה דוסית ישנה על רב שידע רק דבר תורה אחד טוב על פרשת קורח ותו לא. אז הוא קרא לכלב שלו קורח ולכל מקום שהיה הולך וביקשו ממנו לומר דבר תורה הוא היה מתחיל לדבר ופתאום הכלב היה נובח אז הוא היה פונה אליו ואומר: "שקט קורח!" ופונה חזרה לקהל: "אה- זה מזכיר לי דבר תורה יפה לפרשת קורח..."
זה כאילו יושב העורך ומולו מודגש במרקר הנושא החם של השבוע/ חודש וכל ידיעה שנכנסת איכשהו מזכירה את הנושא הנ"ל.
כרגע נראה שהנושא הכי לוהט- זו שנאת החרדים והדרכים לגרום לכך שכולם ירצו להרוג אותם או לפחות לחוקק חוק שמכריח אותם או להפוך לחילונים או לצאת מהארץ... אה- זה מזכיר לי... 1492... גירוש ספרד...
הגדילה לעשות כתבה אשר ראיינה את השר יוסי פלד וגם לאחר שהלה אמר בפירוש שהוא בעד הדברות חלבה ממנו אנחה קורעת לב והודאה שיכול מאוד להיות שהדברות לא תעבוד ואז נצטרך להשתמש באמצעים אחרים- שלוש נקודות.
לשאול את השאלות הנכונות
חשוב להדגיש שיש כאן שני נושאים שעורבבו על ידי התקשרות לאחד-
נושא ראשון- קבוצת קיצונים שיורקת על בנות קטנות בבית שמש (נושא שהתחיל עוד בספטמבר ודעך בשבועות האחרונים מחוסר עניין וארועים עד שצצה לה שוב "הדרת נשים" בתקשורת)
והנושא השני- אורח חייהם של החרדים בינם לבין עצמם. אנשים דתיים שמאמינים בצורת התנהלות מסויימת ורצונם (ואף זכותם) לחיות על פי אמונה זו בארץ היהודים.
לי נדמה שהתקשורת עושה שימוש בנושא הראשון על מנת לפגוע בנושא האחרון.
אשאל כאן שאלה-
אם אני מורה (חס ושלום) וילד מפריע בכיתה. מה עליי לעשות?
אם אתם בני 50 ומעלה ודאי תאמרו להעיף אותו מהכיתה/ לעמידו בפינה או לתת לו בסרגל, במקל מה שבא ליד...
אם אתם קצת יותר צעירים ומודרנים סביר להניח שלמדתם את כל הקורסים על החינוך החדש והשוני בין כל ילד וילד ועולמו הפנימי. וזה אומר שאתם בוודאי תייעצו לי לשבת איתו לאחר השיעור ולברר- למה הוא מתפרע? אולי יש אלימות בבית. אולי יש לו ADHD? אולי משהו כואב לו ? מפריע לו? עצוב לו? ומה לא...
כי הגישה כיום אומרת שילד שמרגיש בודד/ מותקף/ מאויים יתפרע בכיתה כדי למשוך צומת לב...
אלו היו שלושים שניות על חינוך ומכאן נחזור לעיניינו-
בעיניי חברה בריאה שבאמת ובתמים רוצה להתקדם ולשפר ואינה אכולת שנאה- צריכה לדעת לשאול את השאלות הנכונות.
ולא- לשאול כמה מקרה מסויים מזעזע או נורא- לא נחשב בגדר שאלה נכונה.
מגיעים אנשים שמרגישים איום ונורא במדינה הזו- ומבעים זאת. אתם יכולים לחלוק על הדרך בה בחרו (אבל זו היא בכל זאת דמוקרטיה) אבל יותר חשוב לנסות ולהבין למה קבוצה זו מרגישה ככה?
מה הביא אותם להשתמש בסמלים כה מזעזעים?
האם יכול להיות שבתוך כל השיח הציבורי איבדנו את עצמנו לדעת (מעט) וגרמנו לקבוצה די גדולה להרגיש נחותה יותר? מצורעת?
עוד דבר שקורה בתקשורת שלנו מדי פעם הוא החד צדדיות. בשביל הנושא החם של השבוע צריך רק צד אחד.
נסקר את החרדים שקראו קריאות גנאי לחיילת אבל לא נסקר את קבוצת החילונים שרדפה אחרי בחורה חרדייה וקיללה אותה. נסקר את ההיא שנדחפה לאוטובוס של חרדים וקראו לה לשבת מאחור אבל לא נסקר את האישה שיירקה לעבר גבר חרדי תמים.
התקשרות מלבה את האש ומפרסמת טוקבטים הקוראים למוות לחרדים או דברים אחרים שנשמעים כאילו נלקחו מקבוצות נאציות של שנות השלושים ואחר כך רצה לגנות את החרדים המעיזים לומר שהם מרגישים כמו בגרמניה הנאצית.
אז שוב למי שפיספס- אני נגד שימוש בסמלי שואה. אבל אני כן בעד שיח עמוק ואמיתי על הדברים שקורים בחברה שלנו.
כי בין אלו יהיו נערי גבעות שמתפרעים או חרדים שמפגינים או מפונים מגוש קטיף (שדרך אגב גם אצלם היו חלק שלבשו טלאי צהוב) כולם הביעו תחושה עמוקה של חוסר צדק וסתימת פיות.
וסתם אנקדוטה קטנה- גם הקבוצה הזו כנראה הרגישה ככה...
הכלל הראשון בדמוקטיה הוא חופש הדיבור, ואם שוב ושוב הוא נלקח מקבוצות שונות באוכלוסייה- אל תתפלאו שכללים אחרים נשברים אף הם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה